מה זו ויזת עבודה וחופשה באוסטרליה? איך מסתדרים שם? והאם באמת עושים שם כסף טוב?

כל התשובות האלו ויותר - תמצאו במדריכים הבאים שנכתבו באהבה גדולה :)
 

סיפור הדרך שלי

"אין חכם כבעל ניסיון"

​

בחלק הזה, תמצאו סיפורי דרך של עובדים-מטיילים באוסטרליה. המלצות, טיפים וכלים נוספים עבורכם, על מנת שתגיעו לאוסטרליה עם כמה שיותר ידע שימושי. תהנו!!

מוזמנים להקליק על התמונות השונות ולקרוא על ניסיונם של אחרים!

​

​

​

בלי ששמתי לב, החלטתי לחיות את החיים כמו ספר. ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא.
 

לפני הטיסה לאוסטרליה הרגשתי קצת כמו לפני הגיוס לצבא. זו לא הייתה התרגשות לפני טיול, כמו ההוא לדרום אמריקה. לא, זה היה משהו אחר. כאילו הרגשתי את רעידת האדמה שאני הולך לעבור!
 

המסע התחיל במלבורן. חבר מלך אסף אותי עם הג׳יפ, ונסענו לחווה הראשונה. תוך כמה ימים הבנו שאנחנו בהזייה. אספנו ביצים, גירדנו חרא תרנגולות שהתקשה עם טרקטור, וניקינו. 
-מה ניקינו?
מה לא???
לצערי דרכינו נפרדו, אחרי חודשיים מטורפים וקצת מגעילים ובלתי נשכחים. 
ואז הלב קרא לי לנסוע למערב.
 

אוסטרליה המערבית, הפראית והבתולית, שנשמעת רק מסיפורים מקוטעים. סיפורים כמו על אוצר או מטמון, שצריך לחפש טוב-טוב כדי לדעת אם הוא באמת קיים. "אבל אין עבודה, ואין אנשים, וכרישים" הם אמרו.

אז ברור שנסעתי. קניתי ג׳יפ (ג׳יפ ללא שם קראתי לו, אבל ג׳יפ עם לב ענק!) בניתי לו מיטה ויצאתי לדרך. ובדרך הזו, שלקחה 8 חודשים, אספתי כמה אבנים יקרות שיישארו איתי כל חיי - בחור טורקי שהוא בעצם אחי, חוות משפחתיות במקומות שכוחי אל, מסיבות ופסטיבלים, חברים בכל הגוונים והמינים והצבעים, שמורות טבע מהיפות בעולם, והים. הכחול-טורקיז הענק הזה, שתמיד נגמר בשקיעה מטריפה. מצחיק שהיא תמיד הייתה לי יפה, תמיד הזכירה לי שאני משוגע לגמרי. אבל גם בדרך הנכונה.
אז בטח שהיו אנשים, ובטח שהייתה עבודה. לפעמים צריך לדעת לבדוק בעצמך ולהאמין ללב, הוא בדרך כלל יודע. למרות שכרישים דווקא כן היו, בזה הם צדקו.
 

זה היה קל?

ממש לא. אוסטרליה אולי נראית תמימה, אבל היא תקשה עליך פעם אחר פעם. אם תרצה או לא. היא אולי תהרוג אותך, אבל ברכות. באהבה. ואיזה כיף לדעת שהתגברת - או לפחות ניסית.

המסע הזה לקח אותי פיזית למקומות מדהימים, אבל גם חזק לתוך הנשמה שלי. אני מרגיש כאילו מישהו כותב ספר הרפתקאות, ואני הגיבור, וזה ספר שאשכרה הייתי קורא את כולו.
וזה הביא אותי לתהות - זו לא המטרה של החיים בסוף?
 

קוראים לי טל, בן 28, במקור מתל אביב וכרגע - בניו זילנד המופלאה! נמצא במסע מתמיד לחיפוש פנינות העולם. 
אחרי עשרות טיולים בדרום אמריקה, אפריקה, דרום מזרח אסיה וגם אוסטרליה כמובן - מחפש לעזור ולתת מעצמי איפה שאפשר,

מהלב :)